כוח הלָמָּה

ואתחנן

Questions POST vaetchanan

LISTEN

READ IN

בהרצאת TED שזכתה לצפיות רבות שאל סיימון סינֶק – כיצד מצליחים מנהיגים גדולים לעורר אנשים לפעולה?[i]  מה הפך אנשים כמרטין לותר קינג וסטיב ג'ובס לנִפְלים מכל בני זמנם, לדמויות המזדקרות בעיני כול מעל לכל היתר, גם מעל לאנשים מחוננים ומיומנים לא פחות מהן? תשובתו: רוב האנשים מדברים על ה"מה". מעטים מדברים על ה"איך". אבל מנהיגים גדולים מתחילים ב"למה". וזה מה שהופך אותם למחוללי תמורות.

הרצאתו של סינק עסקה במנהיגות עסקית ופוליטית. אבל הדוגמאות המאלפות ביותר לתופעה שתיאר הן דתיות – או לפחות דתיות בעקיפין. בספרִי 'השותפות הגדולה' טענתי שהמייחד את דתות המונותיאיזם מבית מדרשו של אברהם אבינו הוא שהן מאמינות כי יש תשובה לשאלה "למה". העולם וחיי האדם אינם חסרי משמעות, אינם מקרה גרידא. כפי שאמרו גם פרויד, גם איינשטיין וגם ויטגנשטיין, האמונה הדתית היא האמונה בכך שהחיים רוויי משמעות.

פרשת ואתחנן מאירה אמִתה זו באור יקרות. היהדות מדברת הרבה על ה"מה". מה מותר, מה אסור, מה קודש, מה חול. יש בה גם הרבה "איך": איך ללמוד, איך להתפלל, איך לצמוח מתוך עבודת ה' ומתוך יחסים עם הזולת. יחסית לכך, על ה"למה" אומרת התורה פחות. ובכל זאת, בפרשתנו אומר משה כמה מן הדברים המרשימים ביותר שנאמרו אי פעם על ה"למה" של הקיום היהודי. יכולתו זו של משה היא שעשתה אותו למנהיג משנה-הבריות הגדול שהיה, ויש לה השלכות גם עלינו כאן ועכשיו.

דבריו של משה חורגים מאוד מן המתבקש-מאליו, וכדי לעמוד על גודל ייחודם עלינו להיזכר במצבם של בני ישראל בשעת אמירתם. הם עדיין במדבר. הם עוד לא נכנסו לארץ. הם סובלים מנחיתות צבאית לעומת יושבי הארץ. עשרה משנים-עשר המרגלים כבר טענו, כארבעה עשורים קודם לכן, שכיבוש הארץ הוא משימה בלתי אפשרית. בעולם של אימפריות ושל עמים היושבים בעריהם הבצורות, בני ישראל נראים לעין הבלתי מזוינת חסרי-הגנה, חסרי-ניסיון, עוד שבט משבטי-הזעם ששטפו את אסיה ואפריקה בימי קדם. משקיפים מבחוץ בני הזמן ההוא, שלא הכירו את אורח חייהם הדתי המיוחד של בני ישראל, ודאי התקשו להצביע על שוני מהותי בינם לבין היבוסים והפריזים, המדיינים והמואבים, ויתר העממים שאכלסו את הפינה ההיא במזרח התיכון.

ובכל זאת משה טוען בוודאות מוחלטת שמה שקרה לבני ישראל עד כה עתיד לשנות את העולם כולו ולנסוך בו השראה. הקשיבו לדבריו ולסגנונם:

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם: הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה? אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה, וַיֶּחִי? אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱ-לֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ?

דברים ד, לב-לד

משה היה משוכנע שההיסטוריה הישראלית יחידה במינה, ושהיא תמשיך להיות כזו. קבוצה קטנה וחסרת-מגן השתחררה מעול הגדולה באימפריות, לא בכוחות עצמה אלא בידי אלוהים. משה מציג אפוא את ההיסטוריה הישראלית כייחודית על שום היותה סיפור של גאולה. מוקדם יותר בנאום הוא מציג ייחודיות נוספת של קורות ישראל, הלא היא ייחודיות ההתגלות:

כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו? וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם?

ד, ז-ח

לעמים אחרים יש אלים שהם מתפללים אליהם ומקריבים להם קרבנות. גם העמים האחרים מייחסים לאלים את ההצלחות הצבאיות שלהם. אבל שום עם אחר אינו רואה את אלוהיו כריבון ומחוקק ומצַווה. אצל הגויים, החוק מגלם את צו המלך, או, במאות השנים האחרונות, את רצון העם. ישראל הייתה האומה היחידה בעולם הקדום שאפילו כשהיה בה מלך, הוא לא היה מחוקק; האומה היחידה שהאלוהים נתפס בה לא רק ככוח עליון אלא גם כאדריכל החברה, כמתזמר הגדול של סימפוניית הצדק והרחמים, החירות וכבוד האדם.

השאלה היא למה. לקראת סוף הפרק נותן משה תשובה אחת:

"וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו".

ד, לז

ה' אהב את אברהם, בין היתר מפני שאברהם אהב אותו. ואת צאצאיו של אברהם אהב ה' כי הם היו צאצאיו, והוא הבטיח לאביהם שיברך וינצור אותם. תשובה נוספת, המתיישבת עם הראשונה אך שונה ממנה, נתן משה בתחילת הפרק:

רְאֵה, לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱ-לֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

ד, ה-ו

מדוע חשוב למשה, או לקב"ה, מה דעתם של העמים האחרים על התורה והמצוות? הרי היהדות היא סיפור אהבה בין אלוהים לבין עם מסוים. סיפור המנומר בסערות רבות, אף כי יש בו פרקים של מנוחה ונחלה; סיפור המתרונן לעתים בעליזות אך גם אז הוא אינטימי ואפילו מופנם. מה לשאר-העולם ולסיפור הזה?

ובכן, לשאר-העולם יש ויש עניין בסיפור הזה. היהדות אינה מתעניינת רק ביהודים. כבר בדבריו הראשונים לאברהם אמר הקב"ה, "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג). עם ישראל נועד להיות מקור ברכה לעולם. אלוהי ישראל הוא אלוהי האנושות כולה. עוד לפני שדיבר עם אברהם דיבר אל אדם, חוה, קין ונוח וכרת ברית עם האנושות. יוסף, בהיותו במצרים, דיבר שוב ושוב על ה' – בבית פוטיפר, בכלא ובארמון פרעה. הוא רצה שהמצרים יידעו כי את הדברים שעשה לא עשה בעצמו; שהוא היה רק סוכן של אלוהי ישראל. מכל אלה ניכר בבירור שה' אינו אדיש כלפי אומות העולם.

כך לאורך התנ"ך כולו. ה' אמר למשה שיעשה אותות ומופתים במצרים "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (שמות ז, ה). לירמיהו קרא ה' "נָבִיא לַגּוֹיִם" (ירמיה א, ה). את יונה שלח אל האשורים בנינווה. בפי הנביא עמוס שם תוכחות לגויים שקדמו לתוכחותיו על פשעי ישראל ויהודה. בנבואה שהיא אולי המדהימה ביותר בתנ"ך מעביר ישעיהו את המסר שיום יבוא וה' יברך את אויבי ישראל:

"אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל".

ישעיה יט, כו

ה' דואג לכל האנושות. לכן מה שאנחנו עושים כיהודים משפיע על כל האנושות, לא רק במובן המיסטי, אלא גם כמופת המדגים לאנושות כיצד להיות אוהביו ואהוביו של האלוהים. העמים האחרים יביטו בעם ישראל ויבינו שכוח עילאי כלשהו פעל בקורותיו. כדברי מילטון הימלפרב המנוח:

כל יהודי יודע כמה הוא אדם רגיל, רגיל עד לשד עצמותיו. ובכל זאת, כשאנו מתבוננים בעצמנו כקבוצה, אנו חשים שדברים גדולים ומסתוריים סוחפים אותנו ... מספר היהודים בעולם קטן מטעות סטטיסטית זעירה במפקד האוכלוסין בסין. אבל אנחנו גדולים בהרבה ממספרנו. דומה שדברים גדולים קרו סביבנו ולנו.[ii]

לא נקראנו לגייר את העולם. נקראנו להצית את דמיונו. הנביא זכריה התנבא על הימים שבהם "יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱ-לֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח, כ). הוטל עלינו להיות שגריריו של אלוהים בעולם, ולהעיד בגופנו, באורח חיינו, שעַם קטן מסוגל לשרוד ולפרוח בתנאים קשים מאין כמוהם, לבנות חברה של חירות בחסות החוק שבניה כולם ערֵבים לה וערֵבים זה בזה, ולקיים את אשר אלוהיו דורש ממנו:

"עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ".

מיכה ו, ח

דברי משה בפרשת ואתחנן הם כתב השליחות של עם ישראל.

ויש בהחלט מי שמביט ומתרשם. מסקנתי מעשרות שנים בזירה הציבורית בחו"ל היא שלא-יהודים מכבדים יהודים שמכבדים את היהדות. קשה להם להבין למה במדינות שיש בהן חופש דת אמתי יש יהודים העוזבים את דתם או מעדיפים להגדיר את זהותם באופן אתני גרידא. נראה לי שהעולם, במערבולת שהוא אחוז בה כרגע, זקוק למסר היהודי – המסר האומר שאלוהים קורא לנו להיות נאמנים לאמונתנו שלנו ולהיות ברכה לבני כל האמונות. דמיינו עולם שבו כולם מאמינים בזה, ומנסים לממש זאת. הלוואי.

אנחנו לא סתם עוד קבוצה אתנית. אנחנו העם שהוליד את רעיון החופש והעמיד אותו על חינוך הילדים לאהוב ולא לשנוא. דתנו היא הדת המקדשת את הנישואים והמשפחה, ואשר מדברת על חובות לפני שהיא מדברת על זכויות. חזוננו הוא החזון הרואה בהקלת העוני משימה דתית, מפני שכדברי הרמב"ם אדם רעב, חולה, חסר בית או גלמוד אינו יכול לעסוק בהשגות רוחניות נעלות.[iii] אנחנו עושים את כל זאת לא מפני שאנחנו שמרנים או ליברלים, רפובליקנים או דמוקרטים, ימנים או שמאלנים, אלא מפני שאנחנו מאמינים שזה מה שה' רוצה מאתנו.

מילים רבות נכתבות בימינו על ה"מה" ועל ה"איך" של היהדות, אך מילים מעטות מדי מוקדשות ל"למה". משה, בחודש האחרון של חייו, לימד את ה"למה". וכך הוא עורר אנשים לפעולה בדורו ובכל הדורות שאחריו, עד עצם הדור הזה. אם רצונכם לשנות את העולם, התחילו ב"למה".


[i] https://www.youtube.com/watch?v=u4ZoJKF_VuA . וראו גם בהרחבה בספרו  Simon Sinek, Start with Why: How Great Leaders Inspire Everyone to Take Action, New York, Portfolio, 2009.

[ii] Milton Himmelfarb and Gertrude Himmelfarb, Jews and Gentiles, New York, Encounter, 2007, p. 141.

[iii] מורה הנבוכים ג, כז.


5783 hebrew around the shabbat shulchan ivrit
  1. למה משה בוחר להסביר את ה"למה" של היהדות דווקא כאן, בנקודה זו בתורה?
  2. אילו התבקשתם לסכם את כל היהדות בכתב שליחות קצר, מה הייתם אומרים?
  3. האם לדעתכם היהדות ועם ישראל משפיעים כיום על העולם? במה?

With thanks to the Schimmel Family for their generous sponsorship of Covenant & Conversation, dedicated in loving memory of Harry (Chaim) Schimmel.

“I have loved the Torah of R’ Chaim Schimmel ever since I first encountered it. It strives to be not just about truth on the surface but also its connection to a deeper truth beneath. Together with Anna, his remarkable wife of 60 years, they built a life dedicated to love of family, community, and Torah. An extraordinary couple who have moved me beyond measure by the example of their lives.” — Rabbi Sacks

More on Va’etchanan

המעט מכל העמים

הוא קצר ונחבא אל הכלים, אך יש לו פוטנציאל נפיץ. בכוחו של משפט קטן הכמוס בפרשתנו לגרום לנו לחשוב מחדש על מהותה של ההיסטוריה היהודית…

הישר והטוב

בין פסגותיה של פרשת ואתחנן – “שמע ישראל”, עשרת הדיברות ועוד – מצטנע פסוק קטן בעל השלכות גדולות על ההשקפה המוסרית היהודית. הנה הוא, ועמו…

המשחק האינסופי

הכותב ובעל הרצאות ה’טד’ הפופולרי סיימון סינֶק פרסם לאחרונה ספר ושמו ‘המשחק האינסופי’.[i] הוא מתבסס על אבחנה שניסח לראשונה ג’יימס קֵיירס בין משחקים סופיים למשחקים…

עַם-מְעַט

סמוך לסופה של פרשת ואתחנן מופיעה הכרזה מהדהדת שכמו מערערת על הרושם שנתקבל עד כה מדברי התורה על עם ישראל: “לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק…

איך משמרים אהבה

לאורך החודשים האחרונים שוחחתי עם שורה של הוגים, אנשי רוח, חדשנים ופילנתרופים בולטים, לצורך סדרת טלוויזיה של הבי-בי-סי על אתגריה המוסריים של המאה ה-21. אחד…

פילוסופיה או נבואה?

מהו הדיבר הראשון בעשרת הדיברות? על כך יש שתי מחלוקות מרתקות בין הרמב”ם לשניים מקודמיו. המחלוקת הראשונה היא בינו לבין בעל “הלכות גדולות” – אחד…