המשחק חשוב יותר מהקבוצות

היה פרק זמן, בשלהי שנת 1990, שבו ד"ר ג'ורג' קארי כבר נבחר לתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי, ראש הכנסייה האנגליקנית, אבל טרם נכנס לתפקידו – וגם אני כבר נבחרתי לרב הראשי לחבר העמים הבריטי אך כהונתי עוד לא החלה. איכשהו, מישהו גילה ששנינו אוהדים נלהבים של קבוצת הכדורגל ארסנל. הוא יצר קשר עם שנינו, ושאל אותנו אם נרצה שהמפגש הבין-דתי הראשון שלנו יתקיים בתא הצפייה הפרטי שלו באיצטדיון הַייבֶּרי – במשחק של אמצע השבוע, מסיבות דתיות מובנות. שנינו ענינו בחיוב נלהב.

היום הגדול הגיע. הייתי ברקיע השביעי. הגענו אל התא, ומשם הוּרדנו לפגוש את השחקנים. יצאנו, תחת זרקורי האצטדיון, אל הדשא הקדוש ממש, כדי להעניק צ'ק לצדקה. הרמקולים הכריזו על נוכחותנו. אפשר היה לשמוע את ההמייה מתפשטת ברחבי האצטדיון. היה ההימור האמוני של הצופים אשר היה, באותו לילה זכתה ארסנל בתמיכה
מהחלונות הגבוהים. היא לא יכלה להפסיד בשום אופן.

א-נאכטיגער טאָג, כפי שסבתי הייתה אומרת: זה יקרה כשהיום יהיה לילה. באותו ערב ספגה ארסנל את הפסדה הביתי החמור ביותר זה שישים ושלוש שנים. היא הפסידה 6:2 למנצ'סטר יונייטד. הארכיבישוף היה מרוסק.

למחרת פרסם אחד העיתונים הארציים את הסיפור, וקבע כי אם תפילותיהם המשותפות של הארכיבישוף מקנטרברי והרב הראשי לא הצליחו להביא ניצחון לארסנל, יש בכך משוםהוכחה ניצחת לכך שאלוהים אינו קיים. למחרת השבתי במכתב: להפך, זה מוכיח שאלוהים קיים. רק שהוא אוהד מנצ'סטר יונייטד!

רצוני לומר – אם נזכור שאלוהים אכן לצידנו, אבל הוא גם בצד השני, אולי נבין שבמבט מן השמיים כולנו באותו צד, צד האנושות. המשחק חשוב יותר מהקבוצות, והדברים העומדים על הפרק משפיעים על כולנו.