זמנים סוערים
לקט איגרות לראש השנה
ראש השנה ה’תשס”ב (2009)
מאת הרב לורד יונתן זקס זצ”ל
בפרוס כל שנה חדשה נהג הרב זקס, בהיותו הרב הראשי לקהילות היהודיות בבריטניה, להפיץ בקרבן איגרות קצרות אך מעמיקות. אלו הן תובנות הנשענות על רגעי מפתח בשנה שחלפה, אך עומדות מעל לזמן ומעניקות השראה לשנה הבאה.
בזמנים כמו השפל הכלכלי הנוכחי, אנו זקוקים יותר מתמיד להגות בשאלות שמציבים בפנינו ראש השנה ויום כיפור. מהו הדבר שאנו חיים למענו? מהם הערכים שלנו וכיצד נתרגם אותם לחיים? מה ניתן לילדינו ולאלה שיחיו אחרינו? מה אנו רוצים שיזכרו מאיתנו? איזה פרק נכתוב בספר החיים?
קל להתפתות לשירת הסירנות של החברה הצרכנית, ולהתחיל להאמין שהעיקר הוא כמה אנו מרוויחים ומה אנו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש. אנו מוקפים בהבטחות לאושר אם נקנה דבר זה או נרכוש דבר אחר. אולם, במחקר הפסיכולוגי שורר קונצנזוס שמעבר לרף של צורכי המחייה הבסיסיים אין כמעט מתאם בין עושר לאושר, בין קנייננו להרגשתנו. אפילו אנשים שזכו בסכומים גדולים בלוטו, אינם מאושרים יותר שנה לאחר הזכייה מכפי שהיו לפני זכייתם. ההתרגשות והשמחה שבדברים חומריים הן קצרות טווח.
זה נכון אף יותר בתוך המשפחה. פעם ישבתי עם אחד מאנשי העסקים המצליחים ביותר בבריטניה, והוא התאונן באוזניי כמה לא הוגן שנישואיו נכשלו. נתתי לאשתי הכול, כך אמר. אך היה ברור שמה שהוא נתן לה היו חפצים. מה שהוא לא נתן לה היה זמן. הוא התבוסס כל כך בענייני עבודה, שלא קלט כמה מוזנחת מרגישה אשתו.
שמעתי כל כך הרבה הורים שסיפרו לי סיפור דומה על ילדיהם, שכבר חדלתי לספור אותם. "נתתי להם כל כך הרבה", הם אומרים. "איך הם יכולים להיות כל כך כפויי טובה?" אבל אינך יכול לקנות את חיבתו של ילד. לשם כך נדרשים דברים אחרים לגמרי: אכפתיות, תשומת לב, הכרה, שיחה משותפת, עשייה בצוותא, וגם לימוד משותף.
היהדות היא סדרה בלתי רגילה של מנהגים ומצוות המאפשרים לחיות חיים בעלי משמעות – ומשמעות, לא תהילה או הצלחה, היא הדבר השוכן בלב האושר. באמצעות הברכות שאנו צריכים לומר בכל בוקר, היהדות מזמינה אותנו פשוט להודות על כך שאנו חיים ביקום מלא פלא ויופי. היא מאלצת אותנו, יום אחד בשבוע, לנוח וליהנות ממה שיש לנו, במקום להיות מודאגים מן הדברים שעדיין אין לנו. בשבת אנו מחדשים את האהבה בתוך המשפחה. אנו מתענגים על היותנו חלק מקהילה – המקום שבו שמחותינו מוכפלות ואילו יגוננו קטן במחצית כיוון שאנו חולקים אותו עם אחרים.
בחגים אנו חיים מחדש את ההיסטוריה של עמנו, ההיסטוריה המדהימה ביותר של עם כלשהו עלי אדמות. בשמירה על כשרות אנו מקדשים את פעולת האכילה. באמצעות המקווה ודיני טהרת המשפחה אנו מעטירים את מערכות היחסים האינטימיות ביותר שלנו בקסמה של הקדוּשה. דרך הקדשת זמן ללימוד כתבי הקודש שלנו אנו מעניקים משמעות דתית לחיי השכל והמחשבה. בתפילה אנו משוחחים עם ה', מתכווננים אל האנרגיה המוסרית של היקום, נעשים חלק מן הסימפוניה בת ארבעת אלפי השנים של הנשמה היהודית.
אנו יכולים לאבד חפצים חומריים. אך חפצים רוחניים – הטוב שאנו עושים, האהבה שאנו משרים על סביבותינו – את אלה אין אנו מאבדים לעולם. ומשום כך, אלו הן ההשקעות הטובות ביותר שביכולתנו לעשות. נאחל נא לעצמנו שנמצא השנה זמן רב יותר לדברים משמעותיים, לדברים שהיהדות מלמדת אותנו להעריך – ושניכתב כולנו בספר החיים.