תפילה מתחדשת
לקט איגרות לראש השנה
ראש השנה ה’תשס”ב (2012)
מאת הרב לורד יונתן זקס זצ”ל
בפרוס כל שנה חדשה נהג הרב זקס, בהיותו הרב הראשי לקהילות היהודיות בבריטניה, להפיץ בקרבן איגרות קצרות אך מעמיקות. אלו הן תובנות הנשענות על רגעי מפתח בשנה שחלפה, אך עומדות מעל לזמן ומעניקות השראה לשנה הבאה.
ראש השנה ויום כיפור הם זמן לספירת מלאי ברמה אישית וציבורית. בעודנו מתפללים כי ה' יברכנו בעתיד, אנו הוגים בעבר: מאין באנו, כמה הרחקנו לכת, ומה נותר לנו לעשות.
כשאני מביט לאחור, במבט אישי, אל היום שבו נעשיתי הרב הראשי לפני 21 שנה, מציף אותי הוא רגש של הודיה והוקרה לקהילה שהתחדשה מעבר לכל הציפיות.
הצמיחה המרהיבה ביותר התרחשה בתחום החינוך. בשני העשורים האחרונים נפתחו יותר מעונות יום יהודיים חדשים מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה בת 356 השנים של יהדות אנגליה. שיעור הילדים היהודים הלומדים בבתי ספר יהודיים עלה מכ-25 אחוז לכמעט 70 אחוז. זהו הישג עצום שהשיגו אנשים רבים: בונים, מממנים, אנשי ממשל, מורים, הורים וילדים. ביחד, הם נתנו לנו עתיד שאנו יכולים להתגאות בו.
הצמיחה בתחום החינוך אף לא הייתה מוגבלת לבתי ספר. גאות עצומה התחוללה בחינוך למבוגרים, חינוך המשפחה והחינוך הבלתי פורמלי. לימוד היהדות בקהילתנו כיום הוא בהיקף שאין לו תקדים בה. השכלתנו היהודית טובה משהייתה, וילדינו ונכדינו ישכילו אף מאיתנו.
התסיסה היצירתית בחיים היהודיים חלה לא רק בתחום החינוך. אני חושב על המרכז החדש לתרבות יהודית בלונדון, על מרכז הקהילה היהודית בלונדון הנבנה כעת, ועל אירועים כמו שבוע הספר היהודי המושכים קהל הולך וגדל. חלק מבתי הכנסת שלנו כבר אינם בתי תפילה בלבד. הם נעשו מרכזים קהילתיים עם תוכניות פעילות ודינמיות משלל סוגים.
ארגוני רווחה יהודיים כמו Jewish Care, המרכז היהודי לעיוורים ולנכים (JBD), נורווּד, בית נייטינגייל, לאנגדון ואחרים בכל רחבי המדינה, הגיעו לרמות מצוינוּת חסרות תקדים. פעילויות חסד נשזרות כמעט בכל הארגונים ובתי הספר שלנו, ו"יום המִצוָה" שהנהגנו נתן השראה לקהילות דתיות אחרות, לאחר שהפך השנה למיזם לאומי בתמיכה ממשלתית.
הקול היהודי נעשה לשותף חשוב בשיח הלאומי על בעיות מוסריות וחברתיות, ואנשים מכל הדתות או אף חסרי דת מאזינים לו בהערכה. אפילו הדמוגרפיה של יהדות אנגליה השתנתה. לאחר שהאוכלוסייה פחתה מדי שנה במשך שישים שנה, ב-2005 החל להתרחש מפנה, בעיקר הודות לצמיחתה של הקהילה החרדית. גם אם זה מתרחש לאט, מספרנו גדל והולך עתה.
ואכן, ישנם גם היבטים שליליים: הגידול באנטישמיות ומסעות התעמולה השונים נגד ישראל. אבל בריטניה עודנה, ברובה, חברה סובלנית. היהודים והיהדות זוכים להערכה, ויש לנו שותפים נאמנים ותכופות אף אמיצים במאבק נגד דעות קדומות. האמת היא, שאילו היו אבותינו לפני 150 שנה רואים אותנו כעת, ודאי היו משתוממים למראה העושר התוסס של החיים היהודיים.
"לא עליך המלאכה לגמור", ולא הכול מוטל על שכמנו שלנו, אבל כהמשך המימרה "ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". לא התבטלנו, ויחד הגענו להישגים גדולים. ילדינו ונכדינו יצטרכו להתמודד עם אתגרים חדשים, אך הם יעשו זאת עם יותר ידע וביטחון מכל דור אנגלי-יהודי בעבר.
הבה נודה לה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. השופר של ראש השנה ודאי ירומם את רוחנו לקראת הישגים גדולים אף יותר. נאחל לעצמנו שנישאר נאמנים לאמונתנו ולהיותנו ברכה לאחרים, תהא אמונתם אשר תהיה. לוּ יכתבנו ה' בספר החיים, אותנו ואת משפחותינו.