התפילה כשותפות

מאת הרב לורד יונתן זקס זצ”ל

בפרוס כל שנה חדשה נהג הרב זקס, בהיותו הרב הראשי לקהילות היהודיות בבריטניה, להפיץ בקרבן איגרות קצרות אך מעמיקות. אלו הן תובנות הנשענות על רגעי מפתח בשנה שחלפה, אך עומדות מעל לזמן ומעניקות השראה לשנה הבאה.

אנו נכנסים לשנה החדשה, שנה שכמו קודמתה עומדת בין תקווה לפחד. המצב בישראל נותרת חסרת ודאות. במקומות אחרים, האנטישמיות גואה. הזירה הבינלאומית עדיין מתוחה: ההתערבות הצבאית באפגניסטן ובעיראק לא שמה קץ לאיום הטרור שהמערב מודע לו מאז המתקפה על מרכז הסחר העולמי לפני שנתיים. ברמת הפרט, אנו חיים בעידן של שינויים מהירים ובלתי צפויים. במבט לאחור, תקופתנו תיקרא עידן האי-ודאות. עם זאת, אי-ודאות אינה זרה ליהודים: אבותינו חיו עימה, ועדיין ידעו לשמוח בחייהם. את הכוחות לכך הם קיבלו, במידה רבה, מהתפילות, ובפרט תפילות הימים הנוראים. אבל מהי בעצם תפילה?

יוספוס פלביוס, ההיסטוריון בן עידן חורבן בית שני, מספר לנו שהעולם היהודי באותה תקופה נחלק לשלוש קבוצות: הצדוקים, האיסיים והפרושים. הם היו שונים בהשקפתם על הגורל. הצדוקים האמינו שההיסטוריה נוצרת בידי בני אדם. האיסיים האמינו בהפך מכך, שמה שקורה הוא התוצאה של השגחה עליונה, לא של בחירה אנושית. הפרושים, שומרי היהדות הרבנית שאנו ממשיכיה, הקבוצה היחידה שאמונותיה שרדו, חשבו ששני הדברים נכונים: הגורל הוא משחק גומלין בין שמיים לארץ, בין צו אלוהי לבין בחירה אנושית. מכאן באה לפרושים השקפתם הייחודית על התפילה.

תפילה היא מאורע שבו שמיים וארץ נפגשים בתוך נפש האדם, ומשהו חדש נולד. שכן, ללא האמונה המתבטאת בתפילה, היה שורר פחד. האם היה לנו אותו אומץ לבנות, ליצור וליטול סיכונים אילו היינו מאמינים שהמציאות חירשת לתפילותינו, עיוורת לגורלנו? אבל היהדות אמרה יותר מכך: בדיוק כפי שיש לנו אמונה בה', כך יש לה' אמונה בנו. הוא הזמין אותנו להיות שותפיו במעשה בראשית. התפילה היא אותה אינטראקציה בין האין-סופי לסופי, בין האלוהי לארצי, אשר כהבנת הפרושים מעצבת את מסלולם של חיי הציבור והפרט. אילו היינו צדוקים, לא היינו צריכים להתפלל. אילו היינו איסיים, היינו צריכים להתפלל ותו לא. ההשגחה הייתה עושה בשבילנו את כל השאר. אלו ואלו טעו. עלינו לפעול, לעשות את חלקנו. ה' מבקש זאת מאיתנו. אך כאשר אנו פועלים, איננו לבד. התאמנו את רצוננו לרצונו של ה', וה' עימנו.

כך היה זה אז. וכך זה עכשיו. אם נביט לאחור על הולדתה של מדינת ישראל, ולמעשה, אם נביט לאחור על ההיסטוריה היהודית בכללותה, נתקשה להבחין בין מעשי ההשגחה העליונה לבין הפעולות והבחירות של יהודים יחידים. שכן ההיסטוריה היהודית – תולדות העם המיוחד מכל העמים – היא סיפורו של ה' הפועל דרך בני אדם, הפועלים, מצידם, מתוך אמונה בו. בהיסטוריה היהודית, כמו גם בחיינו הפרטיים, שמיים וארץ, ה' ואנחנו, כל אחד ממלא את חלקו בדרכים שלא תמיד הן גלויות בשעתן, אך הן מתגלות במבט לאחור. התפילה היא המקום שבו שמיים וארץ נפגשים ונולד כוח חדש שהינו גדול מאיתנו.

נייחל כי תפילותינו השנה יזכו למשנה עומק ועוצמה. ישמע ה' את תפילותינו, למען עצמנו ולמען משפחותינו, למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל והעולם – ויעניק לנו בריאות והגשמה, שלום וברכה.