בכל ליל שבת אנחנו משחזרים אחת מן הסצנות המרגשות ביותר בספר בראשית. יעקב, שזכה לראות את בנו יוסף אחרי שנות היעלמותו הארוכות, נוטה למות. יוסף בא לבקר אותו, ומביא עימו את שני בניו, מנשה ואפרים. יעקב אומר בלב הומה: “רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי – וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱ-לֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ!” (בראשית מח, יא). הוא מברך את יוסף, ואז הוא…
אחרי מות יעקב, אחיו של יוסף מפחדים. לפני שנים, כשגילה להם את זהותו האמתית, הוא נתן להם להבין שהוא סולח להם על שמכרו אותו לעבדות. בכך עסקנו בשיחתנו בשבוע שעבר. כזכור, האחים לא היו בטוחים לגמרי שיוסף אכן סלח להם. אולי הוא לא התכוון למה שאמר? אולי הוא עדיין שומר טינה? ושמא הדבר היחיד שמנע ממנו עד כה לנקום בהם…
ספר בראשית נחתם בפיוס מרומֵם נפש בין בני יעקב. אחי יוסף חששו שהוא לא סלח להם באמת ובתמים על שנמכר לעבדות. הם חשדו בו שהוא רק משהה את נקמתו עד לאחר שאביהם ימות. עתה, משמת, הם נותנים ביטוי לחרדתם. אולם יוסף מתעקש להרגיעם: “אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה…
אם רצונכם להבין על מה נסוב ספר, בחנו בקפידה את סופו. ספר בראשית נגמר בשלוש תמונות בעלות משמעות עמוקה. הראשונה: יעקב מברך את נכדיו אפרים ומנשה. עד היום מברכים הורי ישראל את בניהם בלילות שבת “ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה”. לקודמי בתפקיד הרב הראשי לבריטניה, הרב הלורד עמנואל יעקובוביץ, הייתה תשובה יפה לשאלה מדוע נבחרה דווקא ברכה זו. הברכות המשפחתיות האחרות…
סצנה טעונה מוליכה את ספר בראשית לסיומו. אחי יוסף מפחדים שלאחר מות אביהם יוסף ינקום בהם על שמכרוהו לעבדות. לפני שנים, כשגילה להם שהוא יוסף, אמר שהוא סולח להם: “וְעַתָּה, אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם”. בראשית מה, ה אך מתברר עתה שהם לא לגמרי האמינו לו. פחדם התבסס על המוסכמה בת…
יוסף סולח. וזו, כפי שכתבתי בשיחות קודמות, נקודת מפנה בהיסטוריה. כי זהו מקרה הסליחה הראשון המתועד בספרות. חשוב שנבחין בין סליחה, המאפיינת את המסורת היהודית (ובעקבותיה הנוצרית), לבין הריצוי, שהוא תופעה אוניברסלית. עניין ידוע וישן הוא: אדם פוגע באדם אחר והשני כועס, ממורמר ואינו מוחל על כבודו. אם הצד שפגע אינו פועל לשיכוך זעמו של הפגוע, זה האחרון ינקום את…
תרבויות שונות מספרות סיפורים שונים. מחברי הרומאנים הגדולים של המאה ה-19 כתבו סיפורת שהיא אתית במהותה. ג’יין אוסטן וג’ורג’ אליוט בחנו את היחס בין תכונות אופי לבין אושר. ביצירתן אפשר למצוא המשכיות מוחשית למגילת רות. צ’רלס דיקנס – פחות במסורת רות, יותר במסורת הנביאים – כתב על החברה ומוסדותיה, והראה כיצד הן עלולות לפגוע בכבוד האדם ובַצדק. לעומת זאת, עלילות…
יעקב שכב על ערש דווי. הוא קרא לבניו. הוא רצה לברך אותם לפני מותו. אלא שנאום ברכתו מתחיל במעין-חזרה תמוהה: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. בראשית מט, א–ב יעקב חוזר לכאורה על אותה אמירה פעמיים, בהבדל אחד. במשפט הראשון הוא מתייחס למה שיקרה בעתיד, “בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”. לא כן…