“מה עושים קיפודים בחורף?” שאל הפילוסוף ארתור שופנהאואר. איך הם מתחממים? הרי אם יתקרבו זה לזה יותר מדי, ידקרו קיפוד את רעהו. ואם לא – יקפאו. חייהם של קיפודים הם איזון עדין בין קרבה למרחק. קשה למצוא את האיזון הנכון, ומסוכן לא למצוא אותו. כאלה הם גם חיינו. וזה גם כוחה של המילה שנתנה לפרשתנו את שמה: ויגש. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו…
הרמב”ם כינה את החכם, הדמות האנושית האידיאלית בעיניו, “רופא נפשות”.[i] כיום אנו קוראים לאדם כזה פסיכותרפיסט, מילה שנטבעה בתקופה מאוחרת למדי מן המילים היווניות “פסיכֶה”, נפש, ו”תרפיה”, ריפוי. מדהים לראות כמה מחלוצי רפואת הנפש בעידן המודרני היו יהודים. כמעט כל הפסיכואנליטיקנים הראשונים היו יהודים – בתוכם זיגמונד פרויד, אלפרד אדלר, אוטו ראנק ומלאני קליין. עובדה זו הייתה כה בולטת, שבגרמניה…
יש רגעים המשנים את העולם. בשנת 1439, למשל, כשיוהאן גוטנברג המציא את מכבש הדפוס עם אותיות הבֶּלט הניידות (אף כי הסינים פיתחו מכשיר כזה ארבע-מאות שנה קודם לכן); בשנת 1821, כשמייקל פאראדיי המציא את המנוע החשמלי; ובשנת 1990, כשטים בֶּרְנֶרְס-לי יצר את “המארג הכלל עולמי”, www, הלא הוא רשת האינטרנט. גם בפרשת השבוע שלנו יש רגע כזה, ובדרכו הוא היה…
נכחתי פעם באירוע שבו התבקש היסטוריון האסלאם הגדול ברנרד לואיס לחזות את מהלך האירועים במזרח התיכון. הוא השיב, “אני היסטוריון, כך שאני יכול לחזות רק את העבר. יותר מזה, אני היסטוריון בגמלאות, אז אפילו העבר שלי הוא כבר פאסה”. תחזיות בענייניהם של בני אדם חיים ונושמים אינן בגדר האפשר, משום שבני האדם חופשיים ומשום שאין דרך לדעת מראש איך יגיב…
יוסף עושה בפרשתנו מעשה יוצא דופן. בהתוודעו אל אחיו הבין שהדבר יזעזע אותם ויעורר בהם רגשי אשמה על נסיבות ירידתו למצרים, הוא מפרש את העבר מחדש: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ…
בכל פעם שאנו שבים וקוראים את סיפורו של יוסף אנו תוהים מחדש: מדוע במשך עשרים ושתיים שנות היעלמותו לא מצא יוסף שום הזדמנות לשלוח לאביו אות חיים? בתחילת הדרך, כשהיה עבד בבית פוטיפר וכשהיה בבית האסורים, הדבר לא התאפשר. אבל כמשנה למלך מצרים ודאי היה לאל ידו לשלוח שליח לארץ כנען. בייחוד תמוהה הימנעותו מעשות כן כאשר ראה את אחיו…
הביטוי “הוגה יהודי” משתמע לשתי פנים. הוא עשוי לציין הוגה שהינו יהודי על פי דתו או מוצאו, כמו הביטוי “רופא יהודי” למשל – אך הוא גם יכול לציין אדם שתרם להגות היהודית דווקא, כגון ר’ יהודה הלוי או הרמב”ם. ושמא, וזו השאלה המעניינת, ייתכן גם סוג שלישי של הוגה יהודי: כזה שהגותו היא בתחום דעת כללי, ואינה נוגעת במיוחד ליהדות,…
פרשות וישב-מקץ-ויגש-ויחי הן הרצף הסיפורי הארוך ביותר בתורה. גיבורן המובהק הוא יוסף. הסיפור מתחיל בו ונגמר בו. אנחנו רואים אותו כילד שאביו אוהב ואף מפנק; כנער חולמני המרגיז את אחיו; כעבד, ואז כאסיר, במצרים; ולפתע – כדמות השנייה בעוצמתה באימפריה הגדולה ביותר בעולם העתיק. בכל שלב ושלב הסיפור חג סביבו וסביב השפעתו על אחרים. יוסף מושל בשליש השלישי של חומש…