לחגוג את הנס

מאת הרב לורד יונתן זקס זצ”ל

בפרוס כל שנה חדשה נהג הרב זקס, בהיותו הרב הראשי לקהילות היהודיות בבריטניה, להפיץ בקרבן איגרות קצרות אך מעמיקות. אלו הן תובנות הנשענות על רגעי מפתח בשנה שחלפה, אך עומדות מעל לזמן ומעניקות השראה לשנה הבאה.

שני אירועים, אחד שציינו זה עתה, עוד אחר שנציין במהלך השנה הקרובה, מספרים לנו כמה הרחיק לכת העם היהודי בתקופה המודרנית. האירוע הראשון הוא מלאת מאה שנה לקונגרס הציוני הראשון בבאזל. האירוע השני יהיה יום העצמאות החמישים של מדינת ישראל.

שני אירועים אלה נולדו בזמנים קשים ואפלים. הקונגרס הציוני הראשון חל על רקע נחשול של אנטישמיות ששטף את אירופה, מהפוגרומים ברוסיה במזרח עד לפרשת דרייפוס בצרפת שבמערב. הולדתה של מדינת ישראל התרחשה בעקבות חורבן השואה, והקמתה הייתה מלווה במלחמה, שכן המדינות הסמוכות ניסו לחנוק את המדינה בעת הולדתה. אנו זוכרים את הדברים הללו ונמלאים צער.

אבל בהצטרפם יחד, אלה הם שניים מן אירועים הבולטים ביותר שהתרחשו אי פעם בתולדותיו של עם. לאחר אלפיים שנות חוסר אונים השיב עם ישראל לעצמו את ריבונותו. לאחר גלות בת אלפיים שנה, הוא שב אל בית אבותיו. השפה העברית נולדה מחדש כשפה חיה ומדוברת. עם שהיה פזור לכל עבר נאסף מחדש. עם מעונה ונרדף מצא סוף סוף את חירותו.

אפשר לתת הסבר טבעי לכל הדברים הללו. אך בעיני כל אדם שניחן בשמץ של רגש דתי, היה זה נס. לפני יותר משלושת אלפים שנה הגה משה את נבואתו הנועזת ביותר. עוד לפני שבני ישראל נכנסו לארץ בפעם הראשונה, הוא כבר הזהיר אותם שהם עתידים לגלוֹת ממנה. אולם בוא יבוא היום, כך אמר, שבו “אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה’ אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ, וִירִשְׁתָּהּ. וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ” (דברים ל, ה-ו).

דורות על דורות התפללו אבותינו לחזות ביום הזה. להם היה זה חלום. לנו זו מציאות – והיא נפלאת בעינינו.

אבל תמיד היה גם ממד שיבה אחר, והוא שצריך להיות כעת הסעיף העומד בראש סדר היום שלנו, כיחידים וכעם. הנביאים, ללא יוצא דופן, חזו שהשיבה לארץ תהיה מלווה בשיבה לאמונה. השיבה הביתה לארץ ישראל משמעה היה גם שיבה הביתה אל התורה. זוהי משמעותו של מושג התשובה בעברית התנ”כית: שילוב בין שיבה הביתה במישור הגיאוגרפי לשיבה הביתה במישור הרוחני.

המאה הראשונה של הציונות התאפיינה בבניין המדינה היהודית. המאה השנייה שלה צריכה להתאפיין בבניין העם היהודי. המשימה הפיזית הושלמה. המשימה הדתית נותרה בעינה. משמעות הדבר היא הגברת הלמידה היהודית והחיים היהודיים. ועל כן, כל ילד צריך לקבל חינוך יהודי. לא במקרה נבחרה המילה “עלייה” לציון שיבתם של יהודים לארצם: נדרשת גם עלייה רוחנית.

במשך עשרת ימי תשובה אלה, יהרהר נא כל אחד מאיתנו כיצד נוכל לחולל זאת. תהא תשנ”ח שנה של בריאות וברכה, שלום ושגשוג לכם, למשפחותיכם ולעם ישראל.